״למה עברתם לכאן?״ ״ובאים לכאן?״
לפני שנה וקצת העברנו את החנות שלנו מיודפת לכפר השכן כאוכב
כל מי שנכנס לחנות בפעם הראשונה שואל ״למה עברתם לכאן?״ ״ובאים לכאן?״ לפעמים בצורה ישירה לפעמים בעקיפין אבל מה שבטוח שהשאלה תלויה באויר נוכחת ונמצאת ויומיומית ״ובאים ?״ אני עונה: ״אלחמדללה...״ בחיוך ״וגם מהכפר באים?״ ״כן גם מהכפר...אלחמדללה״ עונה ״באים מהכפרים, מהישובים, מהערים, מקרוב ומרחוק״ "כולנו ריקמה אנושית חיה"
ולכם אספר קצת מאחורי הקלעים.. לאחר 10 שנים בהם החנות היתה מתחת לביתנו ביודפת הרגשתי שצר לי כל כך... אמרתי לאהוביי שהגעתי לנקודה: ‘לקמול או לגדול׳ מכירים את הנקודה הזאת? לקמול זה להישאר במקום. במוכר ובנוח... לגדול זה לצאת לדרך חדשה ולא ידועה… חשתי תחושת מיצויי של התחנה המסויימת הזאת בתוך המסע שלי ביקשתי להמשיך הלאה... זו לא הפעם הראשונה שחשתי את הצורך לעצור ולעשות שינויי. תמיד זה כרוך בתקופת מעבר לא פשוטה. קודם כל, עד שמבינים ומפנימים את הצורך שמבעבע מבפנים. ואחר כך את המהלכים הלא פשוטים שצריך לעבור ולבחור מחדש. גם כאן היה זה תהליך שהחל בלחישות עדינות ״צאי״ ״המשיכי הלאה״ עד שזה הפך לשאגה של ממש!
״המשיכי הלאה! צאי לדרך!!!״
וכאן החל מסע… מסע חיפוש לאן להעביר את החנות המופלאה שלנו, חנות אהובה שהיא ישות בפני עצמה שכל מי שאני טבוע בה באהבה כה רבה. הומאופתיה, צמחי מרפא קרמים שמנים, אוכל בריא כלים ועוד .. לאחר 'הריון' ועיבוד הרעיון מתחיל הזמן האקטיבי- חיפושים...
חיפושים לא פשוטים שהמקום החדש יהיה קרוב, נגיש נעים מזמין ... שיהיה זה ה-מקום
ערב אחד עלה באויר השם כאוכב הכפר הנשקף מחלון ביתנו יחד עם זאת עלו תהיות ושאלות אך במהירות הן הפכו להיות פרץ של שמחה, תשוקה וגילויי! כאוכב! כבר למחרת התחלנו בחיפושים אחר המקום המושלם בכפר השכן
וגילנו שזה לא פשוט בכלל, צריך הרבה קשרים ומלאכים שיכוונו אותך הרבה אמונה, התכוונות, תפילות ונחישות. היו הרבה ציפיות והיו אכזבות. העזתי לומר בקול רם: ״מה הסיכוי שיהיה לנו מקום מדוייק? קרוב לכביש הראשי, מתחת לבתים היפים האלה? שיכיל את כל כולנו??״
לאחר כמה ימים זה התגלה... המקום היה שם, מתחת לבתים היפים האלה, בכניסה לכפר. זקוק לשיפוץ, אבל קיים!
אחרי המתנה לא פשוטה ומתח רב
זה הצליח ! המשפחה המקסימה שאנו הדיירים שלה היו עם לב רחב, נדיבות ואומץ לקבל אותנו לתוך המרחב שלהם. אני בהודיה גדולה יומיומית על כך שזכינו להיות חלק מהמשפחה הנפלאה הזאת! היתה תקופה של שיפוצים (מעורבבים בקורנה) ולאט לאט המקום החדש קיבל צורה וחיים.
המפגש עם הכפר לוקח אותי לילדותי בבית ג׳אלא הוריי היקמו את בית ספר שדה הר גילה והכפר היה חלק מחיינו. הילדים היחידים שיכולתי לשחק איתם היו ילדי הכפר איתם קטפתי תאנים איתם שיחקתי מחבואים איתם רבתי ובניתי מחדש. הריחות הטעמים והקשר חתומים בתוכי לעד… אני שמחה לקחת את הזיכרון הקסום הזה לתוך המציאות העכשווית ולחלום חלומות חדשים. ולפתוח אדוות חדשות של אהבה וחיבור. אני אוהבת את כאוכב במובנים רבים ועמוקים מרגישה שחזרתי הביתה.
اهلا وسهلا ברוכים הבאים
שלכם, סלעית
Comments